מכונות תפירה שינו את פני עולם המלבוש והאופנה. אם בעבר תפירה של בגדים ומוצרי בד שונים הייתה עורכת זמן רב, וגם איכות התפירה והאסתטיות שלה הייתה מוגבלת, הרי שבזכות מיכון התהליך, ניתן לתפור במהירות, באיכות ובמראה טוב יותר מאי פעם. במהלך שנים רבות לאורך ההיסטוריה הייתה מיומנות בתפירה אחת מהמיומנויות הנפוצות והשימושיות ביותר, ורבים ייצרו עדיין את בגדיהם עבור עצמם, או לפחות תיקנו אותם בשעת הצורך. מאז שנות ה-80 של המאה העשרים חלה ירידה תלולה במגמה זו, זאת בשל תהליכים כלכליים וטכנולוגיים מרחיקי לכת.
הוצאת התפירה למזרח הרחוק
שילוב מדינות מן המזרח התיכון בכלכלה העולמית הביא לגילוי של הפוטנציאל הטמון בכוח עבודה זול יותר עבור חברות במערב. קל יותר היה ללמד עובדים במזרח כיצד להשתמש במכונות תפירה תעשייתיות ולייבא את המוצרים המוכנים, מאשר לייצר את המוצרים באירופה או בארה"ב. כמו כן, הייצור ההמוני של בגדים כבר מחוץ למדינות המערב העניק לחברות בגדים ואופנה מערביות גישה מהירה, פשוטה ונוחה יותר מאי פעם לשווקים חדשים במזרח. תושבי המזרח, אשר תפיסתם את המערב הייתה בעיקר נגזרת של הדברים אותם ראו בטלוויזיה ובקולנוע, קיבלו את המותגים המערביים בזרועות פתוחות ובהתלהבות יתירה.
כוח האדם הזול והתיעוש של תהליך ייצור הבגדים באמצעות מכונות תפירה תעשייתיות הפכו את הבגדים לזולים מתמיד, דבר אשר ייתר, למעשה, את הצורך לתפור בגדים לבד או לתקן אותם כאשר הם מתבלים. לפיכך, ידע השוק ירידה תלולה, הן במיומנות התפירה והן במכירה ובקנייה של מכונות תפירה ביתיות – פרטיות . פרופיל המשתמשים והמשתמשות במכונות תפירה היה מורכב מכמה סוגים: אזרחים מבוגרים שהמשיכו לנהוג כפי שנהגו עד כה מתוך הרגל, תושבי אזורים עניים יותר אשר לא נחשפו באותו אופן לעולם האופנה המתועשת ואנשי מקצוע, כגון מעצבים, מעצבות אופנה, תופרים ותופרות וכיו"ב.
מכונת התפירה חוזרת הביתה
הוצאת עבודות התפירה משטחי מדינות המערב לא רק הוזיל את התהליך והביא לאובדן כישורי התפירה של האדם הרגיל מן השורה. היא גם הביאה לכך שמרבית האנשים אינם מודעים לאופן בו בגדיהם מיוצרים ומה הוא המחיר אותו משלמים אחרים על מנת שבגדיהם יהיו זולים, או על מנת "למקסם" את רווחיהם של היצרנים והקמעונאים. עובדים רבים בארצות המזרח ובמדינות העולם השלישי הועסקו בתנאים ירודים בלשון המעטה.
מתחילת המאה ה-21, בזכות התפתחויות חברתיות ושינויים בתרבות צריכת התקשורת העולמית, שוב אנשים החלו להיחשף למגמות לא בריאות אלו. כמו כן, יותר ויותר אנשים החלו לבקש אלטרנטיבה לתרבות הצריכה המוגברת, וכן לשוב לקשר אישי יותר וטבעי יותר עם הבגדים שהם לובשים, עם האוכל שהם אוכלים וכן הלאה. כחלק ממגמה זו, החלו אנשים לבקש להעניק הזדמנות ליצרנים מקומיים במקום להביא מוצרים מצדו השני של הגלובוס. כמו כן, החלו לרצות לשוב ולתפור את בגדיהם בעצמם במקום להחליף מלתחה בכל כמה חודשים.
בזכות מגמות אלו ועוד החלו מכונות תפירה לשוב הביתה. הביתה אינו רק במובן המילולי של המילה. מכונות תפירה תעשייתיות שוב חזרו לפעולה כאשר יצרנים מקומיים החלו לגלות מחדש את היכולת להתפרנס בכבוד, ללא הצורך להתחרות במחירי השוק של המזרח. איכות שבה בהדרגה להיות חשובה לא פחות ואפילו יותר מכמות.
אבל מכונות תפירה פרטיות גם הן זוכות בשנים האחרונות לעדנה מחודשת, כאשר יותר ויותר נשים וגברים צעירות וצעירים החלו לדרוש שוב אחר כישורי התפירה. בין אם מידע זה שב להיות מועבר על ידי קרובי משפחה מבוגרים יותר לצעירים ובין אם באמצעות רשת האינטרנט, התפירה הפרטית חוזרת ובגדול.
